Born in 1984, been livin' since הדפסה

 

כתבה "Boojie"

 

כפי שיודעים רבים מבאי אייקון (והודעה גם בפורום אורט), זהרה צעירי, "דמוסתנס" בשביל רבים מאיתנו, נפטרה לאחר מאבק ממושך עם מחלת הסרטן. את המשפט שבכותרת העתקתי מפרטי המשתמש בבלוג שלה כאן באלג'יי, שבו סיפרה מעט מהמאבק האמיץ שלה עם הסרטן - הרוב סגור לחברים, אבל פוסט פתוח אחד הכיל סדרת ציורים מצמררת ביופיה ובכנותה המתעדת רגעים מההתמודדות עם המחלה. כמובן, זה לא כל מה שהיה בבלוג, כי דמו, כפי שהיינו רגילים לקרוא לה עוד מהימים שבהם כולנו היינו כינויים ולא שמות, הייתה מוכשרת, אופטימית, אמיצה ולא הפסיקה להתעניין ביצירה, בלימודים, בבן זוגה ובחברים, בספרים, באוכל טוב ובילויים טובים, בחיים.
מאז שקיבלתי את ההודעה, אתמול בדרך לאייקון, אני מחכה שיתברר שזו טעות אכזרית. מתיחה מרושעת. אי הבנה מטופשת. יש דברים שפשוט לא יכולים להיות.
קילרוי אמר היום שמוזר, שרובנו לא היינו קרובים כל כך, לא התראינו כל כך הרבה - עוד מהתקופה שהיה לנו רק כנס אחד בשנה ורוב הזמן היינו מתראים בפורום.קונים ולא יותר - ובכל זאת זה כל כך כואב. אבל זה בדיוק העניין עם הקהילה של פורום יואל, או נכון יותר המשפחה של פורום יואל - כי אנחנו משפחה. אולי לא מתראים הרבה, אולי רוב התקשורת וירטואלית, אבל הקשרים בינינו אינם וירטואליים כלל. וכפי שאמר דותן כשהגעתי לאייקון, זו קבוצת התמיכה הטובה ביותר שיכולה להיות. כי "המשפחה הווירטואלית" - הלא וירטואלית כלל - הזאת שלנו שם, וכולם כואבים וכולם המומים מהעובדה שדמו לא שם עוד.
ואולי, בקיצור, כמו שאמר קיפוד: חרא.

פוסט לא קוהרנטי, אני יודעת. זה מה שיש לי כרגע. חרא.