ללא כותרת הדפסה

 

הם ישבו זה לצד זו על סלע גדול שהיה עדיין חמים מאור השמש, על אף שזה נסתלק וחשכה של לילה עטפה את הכל זה מכבר, והתבוננו בכוכבים המופיעים בזה אחר זה. מאחוריהם התעוררו לחיים רבבות הצרצרים ושאר רמשי הלילה שהתגוררו בכרם הזיתים.

אושר גדול מילא את ליבם.

"את יודעת", אמר, "השמים הם עליית הגג של העולם. נשמות כל הדברים שהיו ואינם עולות אל השמים. שם הן ממתינות בארגזים או סתם מוטלות על כיסא ישן, ומעלות אבק קוסמי, עד שמישהו החפץ בזיכרון הדברים נושף את האבק מעליהן ומחייה אותן."

"והכוכבים?", שאלה."הכוכבים", השיב, "הם האור שבעליית הגג."