הכיסא של אמיר הדפסה

 

אמיר רכב בסלון על הכיסא.

 

אמיר נסע על הכיסא לקניה, לספארי.

 

אמיר צנח על הכיסא מהשמיים.

 

אמא שמעה אתה הרעש וראתה את אמיר. מיד קראה: "אמיר?! מה אתה עושה?! על כיסא יושבים!"

 

ומיד לקחה את אמיר ואת הכיסא לארוחת ערב.

 

אחר כך אבא השכיב את אמיר לישון וסיפר לו סיפור על האנשים הסגולים שחיים בירח.

אבא נתן לאמיר נשיקת-לילה-טוב, סגר את הדלת והלך לראות חדשות עם אמא.

 

אמיר הסתכל בחושך על הכיסא, שעמד ליד המכתבה. "אני בטוח שכסאות הם לא רק לישיבה", חשב לעצמו. "אני בטוח שאם רוצים, אפשר לטוס איתם לירח".

 

אמיר הסתכל בחושך על הכיסא, ובשקט, בשקט, לקח את הכיסא וטיפס על אדן החלון.

וטס לירח.

 

המסע לירח היה ארוך. בדרך היו ציפורים, עננים ורוחות.

 

אבל בסופו של דבר אמיר נחת על הירח, בתוך מכתש.

כמעט לפני שהספיק לרדת מהכיסא, קפץ מאחורי הגבעה איש ירח סגול ואחרי עוד אחד ועוד אחד...

 

הם אמרו אחד לשני שלום...

 

אכלו

שיחקו

ישנו

ושוב שיחקו...

 

עד שהירח כבר עמד לשקוע על ביתו של אמיר, והוא כבר צריך היה לחזור הביתה..

אז אמיר אמר שלום והאנשים הסגולים של הירח אמרו שלום, ואמיר עלה על הכיסא וטס הביתה.

 

למחרת היום אמיר סיפר לאימא ואבא על הטיול לירח.

שניהם נראו ספקניים וחייכו אחד לשני ואמרו: "איזה דמיון נפלא יש לילד שלנו!"

 

אחר כך, בסוד, אבא אמר לו שגם הוא היה בירח, לפני שנים ושאל מה שלום האנשים הסגולים.

אחר כך, בסוד, אימא אמרה שגם היא הייתה בירח, לפני שנים, אבל שכחה, ואז האנשים בירח בכלל היו ירוקים.

 

אבל מה אכפת לאמיר?

אם הם לא מאמינים, שינסו בעצמם...