אנאפורנוס-תקציר לדידי. הדפסה

 

נו טוף…

אז כפי שאתה יודע סיפורנו מתחיל בטיירון-קנטאור מעולם ושמו אנאפורנוס בו קיימת טכנולוגית קסם צמחית.

טיירון, שהוא ממציא מתוסכל מתוך הידיעה שלעולם לא יהיה הגיבור הספורטיבי שאביו רצה שיהיה, יוצר מעגל (חלק מטכנולוגית הקסם) מיוחד בצורת קסדה שמסוגל להעביר את החובש אותו מעולם לעולם ויוצא לחפש הרפתקאות.

העולם הראשון אליו הוא מגיע הוא העולם הפיות של שושני אריאל. עולם זה מאוכלס ע"י יצורים דמויי פיות (זכרים ונקבות…) בעלי כנפי צופית  (אם אתה, חתיכת עירוני שכמוך, יודע מהי צופית). עולם זה, כפי שמתגלה לטיירון בהמשך, מאוים ע"י אויבים מעולם אחר, גזע צעיר ושאפתן, שכרתו ברית עם האויבים העתיקים, הנוראים וחסרי השם של הפיות. אותם אויבים חודרים דרך הגנות הקסם המיושנות של עולם הפיות וחוטפים את מלכן על מנת לקעקע את הגנות הקסם שמונע את חדירת הלנים-האויבים החדשים.

טיירון, מונע בעיקר ע"י תסביכי אב ורצון סתמי להרפתקאות (להראות לכולם בבית), מעז ומתנדב לצאת למסע על מנת להציל את המלך ואת עולם הפיות.

מאחר והפיות אינן מוכשרות ללחימה, לאחר שנים רבות של שאננות ובטחון, טיירון חייב לעבור לפני ההצלה הנועזת בעולמות ידידים או נייטרלים כדי למצוא חברים-לוחמים שיעזרו לו להציל את המלך.

החלק בו הוא נוחת בעולם השני הוא יער-פארק (עצים מרוחקים זה מזה כשביניהם שטחי צמחיה) עשבוני בעיקרו. המקום הוא מעיין דוגמה מוקצנת של האזור הפיטוגיאוגרפי התואם לו-הסוואנה, מאחר והעצים בו (דמויי שיטה) הם ענקיים והמרחקים המפרידים ביניהם עולים על מרחקי ראיה.

טיירון נוחת באזור שכולו עשב צהבהב והוא מתחיל ללכת בתקווה למצוא תושבים מקומיים.

כעבור הליכה ממושכת הוא מגיע לעץ ענק שבצמרתו הוא רואה דמות מטושטשת (מפאת המרחק). הוא קורא בקול לעבר הדמות ומנסה לתקשר איתה במשך שעות, בלא הצלחה. בינתים היא מדליקה מקטרת אדומה וארוכה. כשהיא מסיימת לעשן הדמות מזנקת לפתע למטה בצלילת התאבדות אך למרבה הפלא מתייצבת במרחק מה מעל העשב בעזרת כנפיים ירוקות גדולות. כעת טיירון יכול לראות שזהו דמוי אדם בעל עור חום ורעמת שיער פלומתית בצבע צהוב מסנוור, בעל כנפיים ענקיות ירוקות בוהקות.

כשהוא מתחיל לדבר הוא מספר לטיירון כל מיני דברים על דברי האבות והרוחות המנחות וטוען שהנבואה מתקיימת ועליו לצאת עמו למסע. הוא גם מספר לו מעט על העולם-

תושביו הם אנשי ציפור ברמות שונות-מאנשים בעלי כנפיים בלבד דרך בעלי מקור ורגלי ציפור ועד מכוסי נוצות. הם מפוזרים, רוחניים מאוד ומאורגנים במבנה חברתי רופף ביותר. הם נפגשים בערך אחת לשנה ע"מ להחליף ידע, כלים וחדשות וגם כדי לקבל החלטות בקשר למדיניות העולם והעם כולו לגבי "חדשות חוץ"…

טיירון מחליט לקבל את עזרתו לאחר שזה טוען שהוא לוחם מיומן ומדגים כמה צלילות וזינוקים. (טיירון הרי אינו מבין עד כדי כך בלוחמה והוא מוכן לקבל גם מישהו שנראה כאילו הוא יודע להלחם). 

הם יוצאים לעולם הבא. טיירון בעזרת הקסדה, והמכונף בעזרת הסמים ההזייתיים החזקים מאוד מאוד שהוא צורך תכופות…

העולם הבא אליו הם מגיעים הוא יער גם כן, אבל לא כמו של אנאפורנוס וגם לא כמו עולם הפיות. העצים שם ענקיים-גבוהים ורחבים במידה שלא תאמן, בעלי עלווה ירוקה נשירה. הקרקע החומה מכוסה בעלים צהבהבים, כתומים וחומים שנשרו ובמסלע אפור מגוון ומנוקד.

הם נוחתים סמוך לדרך ועל כן מתחילים ללכת בה.

לפתע הם שומעים קול נגינה ורואים איש תלוי הפוך בעזרת רגליו על אחד מהענפים הנמוכים שמעל הדרך. האיש מחייך ברשעות ואז מתהפך, ניתק מהענף ונוחת בקלילות על הדרך לפניהם.

הוא עוצר אותם ושואל לאן הם הולכים ומה מעשיהם בעולם.

בחינה מדוקדקת מעלה ששערו בגווני צהוב, אדום וכל צבעי הביניים. עיניו כחולות אפורות ומבטו לעגני. אזני מחודדות וארוכות מאוד (בערך 15 ס"מ). תווי פניו מחודדים. בגדיו יפים ונראים מפוארים, אך בלויים.

הוא ממשיך לחקור אותם והם מגלים לו שהם במסע הצלה של מלך ועולם שלם. הוא מציע ללוות אותם עד העיר הקרובה תחת חסותו, בעיקר כדי שלא "יעשו צרות".

הם מסכימים באי רצון. המכונף סולד ממנו מהרגע הראשון ודוחק בטיירון להסתלק מהעולם הזה. הוא טוען שהוא מכיר מעט את תושביו ויודע שאין להם מה לחפש שם. (התושבים של העולם הזה הם מרושעים. לא רשע טהור, אבל מרושעים. מסוג האנשים שממציאים ומאוד נהנים מבדיחות שואה, אבל כל הזמן).

הוא טוען שהוא טרובדור ואיש חרב.

כעבור יום של הליכה בערך הטרובדור עוצר וטוען שהטעה אותם ואין ישוב במרחק של קילומטרים על גבי קילומטרים. הוא רוצה להצטרף אליהם. המכונף ממש ממש נגד, טיירון לא יודע ממש מה להחליט, אבל הטרובדור אומר שגם אם יסרבו לקבלו לחבורה הוא ימשיך לעקוב אחריהם (כזה מין איש הוא, מציק). טיירון מסכים בלית ברירה, בעיקר מחשש שהוא יסגיר אותם לידי האויב או משהו בדומה. מה לעשות בעולם הזה אין להם, כל האנשים שם אותו דבר…

הרבה ביטחון אין בחבורה הזאת.

הם עוברים לעולם הבא. המכונף-שוב-סמים, טיירון-קסדה, הטרובדור-על גבו של טיירון.

העולם הבא, לא יודעת עדיין בדיוק אין הוא יראה, אבל כנראה מעיין מקום ירקרק סטייל וורקרפט2 ובעל שלטון פיאודלי-ימי ביניימי.

שם הם שוב מנסים למצוא מקום ישוב אבל מתקשים בכך. הם עוצרים לחנייה קצרה במערת אבן אך לפתע שומעים מתוך קולות-אנחות כאב.

בתוכה הם מוצאים אדם פצוע, בעל שיער שחור ארוך חלק ורך, עור לבן ופנים צרים (אפילו ציירתי אותו ממש טוב, אבל הגרסה הסרוקה פשוט רעה), עיניים אפורות (משהו כמו "כשתי בריכות בהן משתקפים שמי הלילה…") ובגדים שחורים מעוטרים במעט כסף (לא, הוא ממש לא קורווין).

הוא מספר להם סיפור נחמד-איש זר באזור זה שהגיע וזוהה בכפר כאויב. הכפריים ניסו להרוג אותו אך הוא נלחם ונמלט על נפשו עד שהגיע לכאן, פצוע ושותת דם, עד שמצאו אותו.

הם, מתוך רגש אהדה לאיש שנראה טוב ונאמן מטפלים בו. הם נשארים שם במשך הלילה בו הוא מתחזק ומבריא מפצעיו (שלא היו מאוד נוראיים).

בבוקר השכם עם קומם הם מגלים שהוא כבר הספיק לצוד עופר צעיר והכין להם ארוחת בוקר.

הם מבינים שהוא לוחם מיומן (הוא מודה באשמה הנוראה הזו) ומציעים לו להצטרף אליהם.

עיניו מצטעפות ואז נראה בהן ניצוץ מחודש והוא מסכים.

מאחר והם צירפו אותו אליהם הם לא יכולים להישאר בעולם הזה, מה גם שהשנאה כלפי הזר מעמידה בסימן שאלה גדול את יחס התושבים כלפיהם.

העולם הבא-עולם האויבים העתיקים, שם כפי הנראה מוחזק המלך.

(הם לא מעיזים בכלל לחשוב על תקיפת הלנים…).

הם נוחתים (השחור על הציפור, הטרובדור על הקנטאור) בשטח נרחב ואפור. הכל שם אפור-האדמה, הסלעים, העשבונייה, השמיים…

האויבים העתיקים הם עם מת כמעט, גזע בגסיסתו. הם החריבו את עולמם שלהם (לא! אלה לא בני אדם!) וגזע חדש מחכה מעבר לפינה נסתרת ולא נראית. הם מסייעים ללנים בתקווה שאלו ישלטו בחכמה ואף ימנעו מעמים אחרים להרוס את עצמם.

הרביעייה מתחילה ללכת לכיוון עירם של האויבים שנידמית כמשתרעת לאורך כל האופק.

העיר רחוקה מכפי שהיא ניראת והם נאלצים לחנות בלילה.

הלילה-בניגוד ליום-אינו אפרורי כלל וכלל. השמיים שחורים משחור ובהם בוהקים באור עז כוכבים צהובים-כתומים. צללים צהבהבים ניתזים על פני האדמה והם אינם מדליקים מדורה מפחד האויב וגם כי לא קר ולא חסר אור.

בפחדם הם מבקשים מהטרובדור שינגן להם, כדי להפיג את השיממון. הטרובדור שולף את נבלו, וזה כלי מיוחד.

הוא עשוי מרגל של איש ציפור ובעל שלושה מיתרים.

הטרובדור לובש אותו ככפפה וע"י הזזת האצבעות משתנה אורך המיתרים ומתיחותם ונוצר מגוון רחב של צלילים.

 

הוא שר בלדה חרישית בקול עדין על זוג אוהבים: הנערה הייתה ממעמד אציל וגבוה והבחור ממעמד נמוך יותר. על מנת לחזר אחר הנערה עליו לקבל תואר אצולה ע"י הוכחת אומץ ליבו וחכמתו במעשה גבורה כלשהו. הבחור בסיפור יוצא לחפש את תוארו ומת בחיפוש. הנערה מחכה לו עד סוף ימיה.

 

אט אט הם מבינים שזה בעצם מה שקרה לטרובדור עצמו, אלא שהוא לא מת והצטרפותו למסע היא בעצם החיפוש שלו אחר התואר והאהובה. הם הולכים לישון בדממה, שניים בשמירה מתחלפת.

 

למחרת הם שוב יוצאים לדרך ומגיעים לעיר לפנות הצוהריים. העיר ריקה ונטושה, כי מרבית העם מת ואין מי שיאכלס אותה, אם כי היא שמורה היטב.

הם מתחילים ללכת לכיוון המקום בו נראה הכי סביר שיחזיקו את המלך-המגדל הגבוה והצר (כאילו דהה…).

הם מגיעים למרגלותיו ומגלים שם שני שומרים מבני העם העתיק בעזרתם לראשונה מוכיחים טיירון והטרובדור את כשרון הלחימה שלהם. האויבים העתיקים נראים בערך כמו המסכה של מורפיאוס בסנדמן והם לובשים גלימות ארוכות ורחבות, מרובות שכבות בשחור לבן ואפור. הם נלחמים בחרבות ארוכות ומבריקות שלהבן מעוקל. לא כמו חרב ערבית, אלא כמו חרב רגילה, פשוט עקומה (זה נורא מוזר).

טיירון נלחם בשיטתיות. הטרובדור נלחם בלהט וזעם.

הם עולים קומה קומה ומחסלים בכל אחת מהן שני שומרים, הטרובדור, המכונף וטיירון חליפות. האיש בשחור לא נלחם עדיין.

הם מגיעים לקומה הלפני אחרונה.

הם עולים ופורצים לקומה העליונה שם הם מגלים חבורה שלמה של לוחמים. אחד מהם מדבר במעיין ראי עשן מרחף (דמיין את זה ותבין למה אני מתכוונת) בו משתקף אחד מהלנים-אותו הם מזהים ע"פ דמותו הכחלחלה. המפקד (זה שמדבר) מפנה את ראשו למשמע היכנסם. הוא בדיוק דיווח למפקד הלני שמישהו חודר את השמירה שלהם.

האויבים מסתדרים במבנה לחימה מושלם שמגן על המלך האסור שבמרכז, מאחור.

(ראי העשן מתפזר בינתיים).

הם מתחילים להלחם.

האויבים העתיקים נלחמים בתנועות מסוגננות וחינניות, שנדמות כריקוד ( לא כמו אומנות הלחימה ההיא שמוסוות כריקוד. פשוט תנועות שלמות וחלקות…).

המכונף נלחם באופן פסיכולוגי למחצה. הוא מקיף את אויבו בכנפיו, כמה קירקושים נשמעים והאויב נופל שדוד.

האיש בשחור נלחם בצורה נוראה. הוא מביט באויב שבריר שניה ואז הורג אותו במכה אחת שחוצה את כל ההגנות. חלק, קצר, חד וקטלני.

למרות שיטות הלחימה היעילות שלהם האויבים מתחילים לסגור עליהם בעזרת היתרון המספרי. הם דוחקים אותם לפינות. הטרובדור שוכב בפינה מחוסר הכרה וכרות יד ימין, האויבים לא טורחים אפילו להרוג אותו. טיירון פצוע באפיסת כוחות. המכונף תשוש.

האיש בשחור-שריטה אחת אדומה שותתת דם על פניו נדחק לפינה.

הוא דחוק.

הוא לחוץ.

הם גוברים עליו.

 

הוא צועק.

 

אור בוקע מפיו ועיניו במקום קול. הכל הופך לבן ונעלם בערפל מתערבל של חוסר הכרה…

 

הם מתעוררים אט אט.

המכונף מתרומם ומטפל בטרובדור (שנוא נפשו להזכירך…).

המלך, שהשתחרר בינתיים, מביט באיש בשחור בשנאה מהולה בהכרת תודה.

האיש בשחור מתגלה כדוכס.

הדוכס של טריפלדור.

הוא מספר להם את סיפורו:

מצודת טריפלדור מתקיימת בין שלושה עולמות והיא נוצרה ע"י משפחה של מכשפים מרושעים שהקימו אותה במרחב האין סופי בין העולמות, והיא מקיימת שלושה שערים לעולמות שונים (משם השם J)

המכשפים, שהם כמו מעיין מיני-עם, התרבו בתוך עצמם והם ממש ממש רעים. משהו בסגנון המלינבוניאנים.

הדוכס נולד שם כיורש של כל העסק והתחנך ע"פ הערכים שלהם (רשע, רשע, כמה שיותר רשע וגם להרוג אנשים ולענות אותם). אבל-הוא, במקום לצאת התגלמות הרשע לאחר התרבות של שנים בתוך המשפחה, יצא כבשה לבנה. הוא איש טוב. במשך השנים הוא הבין שהוא שונה, אבל ידע שהוא חייב להסתיר את זה.

אבל-יום אחד אבא שלו מת והפך אותו לדוכס של מצודת טריפלדור. הוא ידע שעכשיו אין לו ברירה, שהוא לא יוכל להמשיך בשלטון רשע ונמלט. בדרך הוא הטיל על עצמו כישוף שבועה שלא ישתמש לעולם בכוחותיו האפלים. אחר כך הגיע לעולם בו הם מצאו אותו דרך אחת מהדלתות של טריפלדור. שם, הכפריים זיהו אותו כבן המשפחה ששעבדה ושיחררה אותם חליפות וניסו להרוג אותו. הוא נלחם ונמלט עד שמצאה אותו החבורה. איש מקצת יותר רחוק ממה שהם חשבו, הה?

בעת הקרב ניצב הדוכס בקונפליקט פנימי קשה-האם לשבור את הכישוף (דבר שישבור אותו עצמו) ולהציל את כולם ואת העולם בעזרת הכשף השחור או לא?

התשובה שהוא בוחר כבר ידועה לנו.

שבירת הכישוף קורעת את הדוכס לגזרים (במובן הנפשי) וכל השיחה הזאת מתנהלת בעצם בחלש כי הוא חסר כוחות. 

וכך הם חוזרים עטורי ניצחון.

יש מסיבה גדולה לכבודם. טיירון מנסה לברר איך בדיוק שובו של המלך הציל את כולם.

המלך מסביר לו שבעזרת הכשפים שלו הצליח להשמיד אותם אחת ולתמיד.

טיירון ההמום חוזר לאנאפורנוס, בונה יד חדשה לטרובדור עם נבל מובנה בתוכה (הנבל שלו נשרף) ולאחר שהוא רואה איך כולם באנאפורנוס שמחים, לא מעורבים במלחמות ולא כלום הוא מחליט לצאת אל העולם של הלנים.

הוא יוצא לשם ונוחת על רצועת חוף תכלכלה, נשקפת אל ים תכלכל אפרפר שמשתרע עד האופק, סביב סביב.

שם הוא יושב ומהרהר לו באוויליות המלחמה.

נראה לי שהוא גם נשאר שם ומיישב את האזור.

 

חשבתי גם להכניס קטע בו אנאפורנוס מושמד ע"י הלנים והוא "חש" את זה בעולם אחר…

 

וכן, אני יודעת שהסוף דורש משהו, או שריפה.

 

מממקיי????

J