זהרה צעירי י'2                                                                  30.1.2000

הבעיות שמציבה תקופת הגלות בפני נביאי ה' ודרך התמודדותו של ישעיהו עמן

בפני הנביאים של תקופת הגלות עומדים קשיים רבים. העם מיואש ואינו רואה גאולה באופק. נדמה לעם שהעונש מגיע לו בצדק, כי חטא וכי הוא נענש גם על חטאי אבותיו-על כן אין תקווה. העם חושש כי ה' עזבו ושגם אם ינסו לכפר על החטאים זה לא ישנה-כי ה' כבר לא איתם. קושי נוסף הוא שהעם חושב שגם אם אכפת לה' הרי אין לו מספיק כוח על מנת לעזור לו.

לדעתי הנביא ישעיהו מתמודד היטב עם קשיים אלו ופועל בנאומיו על מנת להשקיט את החששות ולהפיח תקווה בעם.

בפרק מ' מתמודד ישעיהו עם חלק מהקשיים. בפס' הראשון אומר הנביא "נחמו נחמו…" וכוונתו לסתור את דברי איכה "ואין מנחם…" על מנת להפיג את החשש שה' נטש את העם. בפסוקים הבאים (1-9) מודיע ישעיהו על הגאולה-"כי מלאה צבאה כי נרצה עוונה כי לקחה מיד ה' כפליים.." וטוען שתקופת העונש נגמרה וה' עומד לעזור לעם. בפסוקים 12-26, בהם מתוארת גדולתו של ה', מחזק ישעיהו את האמונה בכוחו של ה'-בכך שהוא יכול לעזור. לדוגמא: "מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת". פסוק זה מתייחס למעשה הבריאה בו הפגין ה' את כל כוחו. הפסוק מדגיש את גדולתו של ה'-כל הימים והארצות קטנים כל כך וה' יצר אותם בצעדים וזרתות.

בפרק מ"א חוזר ישעיהו וסותר את תחושת הבדידות בפסוקים 8-9: "ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אהבי… עבדי אתה בחרתיך ולא מאסתיך..". בפסוק 14 באותו פרק מעודד ישעיהו את העם וחוזר על כך שהגאולה קרובה: "… אני עזרתיך נאום-ה' וגואלך קדוש ישראל..". כוחו של ה' מודגש (שוב) בעיקר בשני פסוקים 18-19: "…אשים מדבר לאגם-מים וארץ ציה למוצאי מים. אתן במדבר ארז שיטה והדס…". פסוקים אלו גם מרגיעים את העם שחושש שהחזרה לארץ תהיה כרוכה בקשיים פיסיים רבים-מעבר במדבר וכן הלאה.

בפרק מ"ה פסוקים 1-7 מוכיח ישעיהו את כוחו העקלקל של ה' ע"י הכרזה שכורש הוא שליח ה'. כורש שמעשיו מכוונים לגאולה גם מפחיתים את הייאוש שחש העם.

בגלל דוגמאות אלו ורבות נוספות בכל נאומי ישעיהו אני חושבת שישעיהו מתמודד היטב עם הקשיים שמעמידה בפניו תחושת הגלות.