דף הבית סיפורים חתול - מלא
חתול - מלא הדפסה דואר-אלקטרוני

 

תמיד הייתי חיה של חושך ושקט. מסתובב לבד ברחובות האפלים. הייתי הולך עם מעיל גשם ורובה, ידידו הטוב של האדם, נעלם בצללים הרטובים.

לספר לכם סיפור רוצה אני כעת. סיפור שהוא על עצמי ועל החתול. סיפור שקרה באמת.

 

היה זה לילה בהיר, בעל ירח מלא (תמיד אפשר לראות את הירח ברחובות החשוכים). יצאתי לסיבוב הרגיל שלי. הייתי מדוכדך באותו לילה, הנערה שאהבתי שכבה במיטה, חמימה אך, חסרת מבע בעיניה. שושנה מגינתי נחה בכף ידה הקטנה.

עברתי סביב חומת גן-החיות, ושמעתי צעקה ונפץ ירייה. טיפסתי על החומה במהירות והצצתי אל מעבר לה. חתול אפור גדול ריטש את מעיו של שומר. הוא הרים את עיניו אלי, הן הבהיקו בזוהר צהוב, והתמוטט. ראיתי שחץ קטן נעוץ בצידו.

זינקתי מעל החומה, אל עברה השני ובדקתי את החתול. מה אכפת לי מהשומר, צווחותיו ממילא עצבנו אותי. החתול היה רדום ובקושי מסוגל היה להרים את כפו כנגדי. העמסתי אותו על כתפי וחזרתי לדירתי.

סילקתי במהירות את הנערה והנחתי את החתול על מיטה. שלפתי מצידו את החץ וניקיתי את האזור. עלי הכותרת האדומים והשחורים הפריעו לי בעבודתי מעט, אך לא טרחתי לסלקם. יש לי התמחות מסוימת ברעלים למיניהם, וידעתי שלא יתעורר עד הבוקר. הלכתי לישון.

התעוררתי למרגש נשימה חמימה מעלי. פקחתי את עיני וראיתי מסה אפורה בעלת שתי עיניים זוהרות מעלי. 'אין טעם, אין טעם, אין טעם' הרגשתי לחישה בכל עצבי, וידעתי שזהו בודאי כישוף מסוג כל שהוא. הכרחתי את עצמי לזנק ולרתק את החתול לרצפה. הוא לחש בפני ותקף.

התגלגלנו כך במשך דקות ארוכות. הוא נהנה מהקרב הזה עד מאוד. הייתה לו זו הפעם הראשונה  שנתקל בבן-אדם כערכו.

נתקנו זה מזה והתיישבנו זה מול זה. "כך גומלים לאדם שהצילך ממושב הכלוב?" שאלתי אותו, בעודי מלקק דם מזווית פי. שריטה עמוקה מצאה את מקומה על לחיי. "מה הטעם בחופש כשחופש אינה איתי?" קונן והתיז כמה טיפות דם מעל פרוותו. "ספר לי על זה בפעם אחרת… בינתיים עליך להחליט אם אתה נשאר איתי או ממשיך לבדך". "אשאר אתך. עלי לשחרר את חופש ותהה לי לעזר בכך".

הובלתי אותו לגינתי. פתחתי את הדלת וניחוח אדמה קידם את פנינו. ורדים אדומים ושחורים כנגד פסלי השיש העתיקים שמשיתי מהנהר. אור יום חיוור, ערפילי, חודר דרך סדקי הווילונות הכהים.

"אתה יכול לשהות כאן" אמרתי לו  "רק אל תאכל את הוורדים שלי".

הוא הודה לי בגרגור, והתגלגל בעפר.

 

עברו ימים, והתיידדנו. הוא סיפר לי על חופש אהובתו, שנלקחה לבדיקה של טרום-לידה באותו לילה. דווקא באותו לילה שההזדמנות נמסכה בדממתו, באפלתו. על הגורים שלא נולדו, שכן הוא ידע שלא ייוולדו חיים. לחופש ולו לעולם לא יהיו גורים.

הוא סיפר לי על המישורים הגדולים של מולדתו, אפורים באור השחר החיוור, משופעים באיילות עדינות, קלילות. על היערות האפלים, הקרירים.

בארץ אהבתו לא צדו אותו ואת בני מינו. חיות מקודשות היו, מכושפות.

היינו יוצאים לשוטט ברחובות העיר. השוממים, השקטים. אני ברובי ובקליעי והוא בשיניו ובציפורניו. צדנו יונים ועורבים, חולדות וכלבים.

 

בלילות ירח מלא היינו חוזרים לגן החיות לבקר את חופש. את השומר שיחדתי וסיממתי בסיגריות וורדים, מגני שלי. הם היו מגרגרים זה לזו, ונוהמים, דנים בתוכניותיהם. חופש הייתה גם היא אפורה, אך עיניה ירוקות כעין הירקן. כל כולה נראתה כתכשיט כסף נוצץ, משובץ אבני- חן.

אט אט התחזקה חופש, החלימה לאחר הלידה הריקה, והתכנית הפשוטה לחילוצה לבשה ופשטה צורה.

 

בלילה חסר ירח יצאנו שנינו לגן החיות. הלילה הגיע, ליל החופש.

את השומר פטרנו מעלינו בסיגריה מורעלת.

לא רצינו בעדים, וממילא היו שוחטים אותו כשהיו מגלים את מה שעשה.

את האזעקה נטרלנו בקלות, והמנעול לא היווה כלל בעיה. כה קל הוא הנתיב אל החופש, אך כה קל לחזור אל הכלוב בשל חוסר זהירות.

זינקנו שלושתנו אל מעבר לחומה. לא היה כל סימן למרדף אחרינו. חזרנו אל דירתי וציפינו לעיתוני הבוקר, שבודאי יבשרו על המלטות הפנתרה הנדירה מגן-החיות.

 

עוד יחפשו אחרינו רבות, ויתהו רבים לאן נעלמנו. עוד ירקמו סביבנו אגדות, אך אתם תדעו ותבינו.

מה רבה האפלה בעירנו, מה רבים בה הרחובות החשוכים. בעוד הערפילים מתאבכים סביבנו, איש ושני חתולים.

 
זכויות יוצרים © 2017 האתר של זהרה. כל הזכויות שמורות.
ג'ומלה! הינה תוכנה חופשית המשוחררת תחת רשיון GNU/GPL.