ICE הדפסה דואר-אלקטרוני

 

היינו ביום הנישואין השני שלנו, לארה ואני. נשואים כבר שנתיים, כל כך מהר. כל כך מעט זמן. לא היה ילד עדיין, אבל קיווינו. בינתיים היינו צעירים וחופשיים, ונסענו לחודש ימים באחד מהכוכבים התיירותיים הפופולריים ביותר, כוכב הקרח. פני הפלנטה מכוסים ברובם מים, שהם בעצם קרח, בגלל ריחוקה של הפלנטה מהשמש שלה.

הכוכב עניין אותי בגלל עבודתי באותה עת. חקרתי סוגים וצורות שונות של מים וקרח וניסיתי למצוא להם שימושים בתעשייה.

לארה רצתה לבקר בו כי הוא הזכיר לה את מולדתה, בכדור הארץ. רוסיה.

הכוכב הוא באמת מקום נפלא, וראוי למוניטין שיצאו לו. במשך שלושה שבועות ביקרנו במקומות נפלאים ומדהימים ביפים. מערות עצומות, מלאות נטיפים של קרח צבעוני ואורת שבורות. ערבות לבנות משתרעות מאופק לאופק ונקודת הייחוס היחידה היא עמוד אדום שנתקע שם כדי שאנשים לא יאבדו את שפיותם. סופות שלג אין-סופיות שמסתובבות סחור סחור בין הרים של כחול וירוק, לכודות ביניהם.

בשבוע האחרון נסענו אל האטרקציה העיקרית של העולם, הר המראות ומוזיאון הקרח..

הר המראות הוא קרחון ענק, שבולט מתוך מישור הקרח. הוא התרומם זמן קצר מאוד לפני שבני האדם הגיע לראשונה לכוכב, כתוצאה מפעילות וולקנית נדירה. מורדותיו, שנחתכו בפתאומיות על ידי כוחות עזים, חלקים כמראות, ומשקפים חלק ניכר מסביבתם, למרות שקיפותם. הם אינם אוגרים שלג עליהם מפאת זוויותיהם האנכיות ובשל חלקותן יוצאת הדופן.

מוזיאון הקרח נחצב בהר הקרח. זוהי מערכת מפותלת של מסדרונות וחדרים, שנחצבו סביב לב ההר במתכונת שבלולית, ובכל חדר חצב אמן כלשהו כאוות נפשו. פסלים, תבליטים ותחריטים. תמונות נוף, גברים ונשים, מאורעות היסטוריים, חלומות, הכל עשוי קרח. חדרים רבים עוד עומדים בו ריקים, ממתינים לאומנים שיבואו ויחצבו בהם.

כשהגענו להר ראינו למרגלותיו דוכנים רבים. מכרו שם לוחות קטנים שמספרים לך אגדות רוסיות בהן מופיעים הרי קרח ומראים תמונות של חדרים נבחרים ושל מורדות ההר. דוכנים אחרים הציעו לאנשים מפות של ההר, מבפנים ומבחוץ. אלו החיצוניות כללו שני שבילים לטיפוס על ההר-אחד של מדרגות ואחד שלא קיים כלל. כלומר-הציעו לטפס באקראי על ההר החלקלק. דוכנים אחרים אף הציעו כלים לטיפוס-כל מיני מגפיים דוקרניים שאמורים להיאחז בסלע, בגדים דביקים ואפילו תיישים, או מין עיזי הרים  שיודעות לטפס.

לארה ואני שוטטנו מעט ביניהם, אבל מיהרנו להיכנס אל ההר עצמו.

נענו בין החדרים, לוטשים עיננו ביצירות המופת ובתפארת. הגענו ללב ההר בשעות אחר הצוהריים המאוחרות. אף אחד מהמדריכים אף לא רמז מה נמצא בלב ההר. גילינו שלב ההר היה חדר גבוה ורחב, חצוב ומלוטש בצורת פירמידה משולשת.

נשימתנו נעצרה בהביטנו אל תוך הקרח הירוק-כחול-שחור.

אנשים נוספים נכנסו לחדר ושברו את הדממה, ונאלצנו לצאת. כבר אז הייתה לארה שקטה מאוד. עיניה הכחולות היו פעורות לרווחה. יצאנו מההר ושבנו אל האכסניה בה התגוררנו. כל הערב לא הוציאה לארה מילה מפיה. הרגשתי לא הייתה נוחה, אך קיוויתי שהכל ישתפר בבוקר.

בבוקר התעוררתי ומצאתי את לארה שוכבת לצדי, נושמת בקלילות. עיניה היו פקוחות, וקצות אצבעותיה כחולים.

הרופאים המקומיים הצטערו מאוד. לארה שייכת לאחוז זעיר של בני האדם, אמרו הרופאים, שלמראה לב ההר אוחז בהם הכפור. זהו נגע מוזר, ומעט ידוע עליו. ההשערה העיקרית היא שמוחם תופס את הקרח כמושלם, וברגע בו הם חוזים בצורה המושלמת לדעתם של הקרח, ברגע בו הם נוגעים בכפור השלמות הם רוצים להדמות לו.

המוח מאותת לגוף להפוך לקרח.

במשך זמן מה, כך הם אמרו, האדם עוד ממשיך להזין את עצמו, אך בשלב מסוים הוא חדל והם חייבים לחבר אליו קו מזין.

טיפשים. הלא תהליך הקירור העצמי דורש אנרגיה, לכן הגוף ממשיך לאכול, עד שהוא כבר קפוא מאוד ואינו יכול לזוז, ולבסוף להחזיק את עצמו בחיים. אבל הם לא ידעו זאת אז, וגם אני חקרתי רבות עד שהסקתי זאת ממעט הנתונים שהיו בידי.

מנהלי האתר היו מוכנים להמשיך ולטפל בלארה על חשבונם, אך אני ביקשתי שיניחו לה להקפיא את עצמה, אם זה מה שהיא רוצה. כל שביקשתי היה שיציבו אותה בלב ההר, בארון שקוף של קרח. היא תשמש כאזהרה לכל הנכנס ללב ההר, והקור ישמר את יופייה.

 
זכויות יוצרים © 2017 האתר של זהרה. כל הזכויות שמורות.
ג'ומלה! הינה תוכנה חופשית המשוחררת תחת רשיון GNU/GPL.